החלטה בתיק רע"א 9526/04

א.        זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו מיום 23.9.04 (ע"א 2735/03 - כב' השופטת ש' דותן), בו נדחה ערעורם של המבקשים על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי מיום 9.7.03 (בש"א 4170/02 תיק עיקרי 2596/01 - כב' השופטת י' שיצר), לפיו יבוטל באופן חלקי בלבד פסק דין שניתן כנגד המבקשים בהעדר הגנה.

ב.        המבקש 2 הוא אחד ממנהליה של המבקשת 1. ביום 29.3.93 חתמו המבקש 2 ומנהליה הנוספים של המבקשת 1 על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לכל חיוביה של המבקשת 1. ביום 5.12.01 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים, וכנגד שאר מנהלי המבקשת 1 שהיו חתומים על כתב הערבות, וביום 6.2.02 ניתן פסק דין במעמד צד אחד בהעדר הגנה כנגד המבקשים. יצוין, כי בהחלטת הרשמת נקבע, שבאותו יום הגישו המבקשים, במשותף עם מנהל נוסף של המבקשת 1, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן.

ג.        המבקשים טענו בפני הרשמת, כי ביחס למבקשת 1 לא הומצאו כתבי בי-הדין למענה הרשום ברשם החברות, אלא לכתובת אחרת. לגבי המבקש 2 נטען, כי לא קיבל את כתב התביעה שהודבק על דלת ביתו כיוון שהיה באותה עת בחופשה, וכי המשיב לא פעל "בשקידה ראויה" למצוא אדם אשר ניתן להמציא לו כדין את כתב בי-הדין, כנדרש בתקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. טענתם העיקרית של המבקשים היתה, כי רובו של החוב עליו ניתן פסק הדין - נפרע, ועל כן יש מקום לרשות להגן. הרשמת המלומדת דחתה, בהחלטה מיום 9.7.03, את טענותיהם של המבקשים ביחס למסירות כתבי בי-הדין וקבעה כי אלה בוצעו כדין בנסיבות העניין. עוד הוסיפה הרשמת, כי בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן שהוגשה על ידי המבקשים, לא נטען כי לא בוצעה המצאה כדין, וכי בעצם הגשתה של בקשה להארכת מועד יש משום הודאה שמסירת כתבי בי-דין כדין נעשתה.

           ביחס לטענתם העיקרית של המבקשים קבעה הרשמת כי ביחס לסכום בסך 820,000 ש"ח, בו זוכה לטענת המבקשים חשבונם בשל מכירת חנות והעברה מבנק דיסקונט למשכנתאות, סיכויי המבקשים להצלחה בהגנתם אם יבוטל פסק הדין שניתן כנגדם בהעדר הגנה ראויים לכאורה, ועל כן החליטה לבטל את פסק הדין ביחס לסכום זה. ביחס לסכום בסך 2,247,500 ש"ח, שלגביו טענו המבקשים כי המחו את זכותם מתיק הוצאה לפועל לטובת המשיב, קבעה הרשמת כי ההסכם לא נועד לבטל או לקזז מחובם של המבקשים, אלא לתת להם ארכה בטרם יפתח בהליכי מימוש, ומשלא פרעו את חובם בתוך התקופה האמורה בהסכם, הגיש המשיב את תביעתו. על כן, אין בהסכם זה כדי להצביע על סיכויי הגנה אם יבוטל פסק הדין. ביחס להעברה של 330,000 ש"ח קבעה הרשמת, כי זו בוצעה לאחר מועד פסק הדין, ועל כן אין בה כדי להוות נימוק לביטולו.

ד.        בית המשפט המחוזי סמך את ידיו על החלטת הרשמת.

ה.        בבקשתם הנוכחית טוענים המבקשים, כי בשמם שלהם לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן, כי ההמצאה למבקשת 1 לא בוצעה לכתובת החברה אלא לאחד ממנהליה הנמצא ביחסים עכורים עם שאר המנהלים, וכי ההמצאה למבקש 2 לא בוצעה "בשקידה ראויה". ביחס לסיכויי הצלחתם טוענים המבקשים כי הסכם המחאת הזכויות מתיק ההוצאה לפועל לטובת המבקשים, לא נועד לתת למבקשים ארכה, אלא לקזז את חובם של המבקשים למשיב, ולכן יש מקום לרשות להגן גם בעניין זה.

ו.        (1)    לאחר העיון, אין בידי להעתר לבקשה. ראשית, היא מתוחמת למחלוקות שבין הצדדים ואינה חורגת למחוזות משפטיים שמעבר להם ובעלי אופי רחב יותר (רע"א 123/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123). יסוד זה די בו כשלעצמו.

(2)      עם זאת, אוסיף דברים אחדים באשר לעניינים שנדונו בערכאות הקודמות, שבכל הכבוד לא מצאתי מקום להתערבות בפסיקתן.

(3)      באשר להמצאה: המשיב פעל כמצוות התקנות. אין כמובן גבול לדקדוק אפשרי, אך איני סבור ששלושה ביקורים של שליח ההמצאה בכתובת שהמבקש 2 אינו חולק על תקפותה כשלעצמה כלפיו, אינם עונים בנסיבות על דרישת השקידה הסבירה שבתקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ובאשר למבקשת 1, בצדק צויין בערכאות הקודמות כי על פי הפסיקה המצאה למנהל תאגיד המצאה היא לתאגיד, וראיה לדבר הגשת הבקשה להארכת מועד על ידי המבקשים ואחרים, המדברת בעדה. נטען אמנם, אולי בחצי פה, שהבקשה ההיא לא הוגשה על ידי המבקשים, אך לפי קביעות הערכאות הקודמות לא כך הדבר, והמבקשים לא אוששו את טענתם בחומרים שהגישו. באשר להמצאה למנהל תאגיד. ראו רע"א 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל, פ"ד לז(4) 485, 488; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מה' 7, 541-540; ועוד, בודאי כשהמדובר בסכומי כסף משמעותיים, היה על המבקש 2 להיכבד ולהציג את הנסיבות המפורטות שבשלהן טוען הוא להעדר המצאה, ונותרת תמיהה באשר לגירסתו, כפי שפירטו הערכאות הקודמות. נוצר בכגון דא מעין השתק באשר לטענת אי המצאה, כשמהותית היתה הידיעה הנדרשת (ראו רע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט (טרם פורסם).

(4)      ואולם, וזו אולי עיקר במקרה דנן, כבוד הרשמת המלומדת בבית המשפט המחוזי נדרשה - חרף שאלת ההמצאה - לנושא הבקשה לגופה באופן מפורט, והחליטה החלטה מנומקת שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי בערעור. ממילא היה למבקשים יומם בהקשר המהותי. אציין, כי אף באשר לטענה העיקרית בדבר המחאת החוב, לא מצאתי, לאחר עיון בחומר שצורף, ואין לו לבית המשפט אלא מה שעיניו רואות, יסוד להתערבות בהחלטת הרשמת המלומדת שאושרה בערעור. לא ניתן ללמוד מן המסמך מיום 7.9.00, ובו המחאת זכויות מכספים המגיעים מה"ה חוזה עמוס ויחזקאל למבקשת, מה הרלבנטיות שלו לחוב הנטען, מה בפועל אירע לגביו, מה היחס בינו למסמכי השעבוד המותנים (כגון המסמך מ-30.8.00 שלגביו נטען כי אינו רלבנטי) - וכל אלה היו צריכים להיות מוצגים לבית המשפט באופן שישכנע ליתן רשות להלן. תצהירו של המבקש 2 בנושא זה מיום 11.2.02 אין בו על פני הדברים די, שכן אין בו הסבר האם הסכים הבנק לקבל כהחזר חוב המחאת חוב מתיק הוצאה לפועל, ומה הרקע לכך.

ו.        נוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי יש מקום לרשות ערעור בגלגול שלישי, והילכך אין בידי להעתר לבקשה.

           ניתנה היום, כ"ג בכסלו תשס"ה (6.12.2004).

ש ו פ ט

       /עכב

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: